רעיון הקמתם של מסגרות החינוך הטרום-צבאי התגבש ביישוב העברי בארץ, ככל שרבו ההתנכלויות של ערביי הארץ ליישובי הארץ היהודיים. מאורעות הדמים של השנים 1939-1935 הביאו את קברניטי היישוב ואת מפקדי ההגנה דאז לחשיבה בדבר הצורך החיוני שבהכשרתו של הנוער, על כל שכבותיו, להגנתו הוא ולהגנת הזולת. דרכו זו של ד"ר בירם, לא הייתה סוגה בשושנים. דרך זו של שילוב חינוך וחינוך לצבאיות במסגרת החינוך הפורמאלי, קמו לה עוררין רבים בחוגי החינוך הרבים ברחבי הארץ ואף בתוך בית-ספרו הוא.

למרות כל אלה המשיך ד"ר בירם בדרך זו, בה האמין ובסופם של דברים – הונהג החינוך הטרום-צבאי במסגרות החג"ם (חינוך גופני מורחב), בצו המוסדות הלאומיים בשנת 1940 בכל בית-ספר. הרחבתן של פעולות החג"ם הביאו עמן את הצורך בקדרים של מדריכים ושל מפקדים. כדי להקים קדרים אלה, יזם ד"ר בירם יחד עם יעקב דורי, מי שהיה אז ראש מטה ההגנה ואחר-כך הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, את הקמתו של מרכז ההדרכה שכונה בשם: המכון לחינוך גופני, במסווה לפעולתו האמיתית הכשרת מפקדים צבאיים. גלגוליו השונים של מוסד זה, שהוקם במקום בו נמצא היום "בית בירם", בשכונת אחוזה שעל הר הכרמל, הצדיקו בסופם של דברים את שייעדו לו, ובשנת 1953 נפתחה לידו, מטעם משרד הביטחון ובית-הספר הריאלי – הפנימייה הצבאית.